יִשְׂרָאֵל
אָדָם כָּלוּא וּמְכֻשָּׁף,
אָדָם שֶׁנִּדּוֹן לִהְיוֹת הַנָּחָשׁ
הַמֻּפְקָד עַל זָהָב נִבְזֶה,
אָדָם שֶׁנִּדּוֹן לִהְיוֹת שַׁיְלוֹק,
אָדָם שֶׁשַּׁח אֶל הָאֲדָמָה
וְיוֹדֵעַ שֶׁשָׁכַן בְּגַן הָעֵדֶן,
אָדָם זָקֵן וְעִוֵּר שֶׁיְּמוֹטֵט
אֶת עַמּוּדֵי הַמִּקְדָּשׁ,
פָּנִים שֶׁנִּדּוֹנוּ לִהְיוֹת מַסֵּכָה,
אָדָם שֶׁלַּמְרוֹת בְּנֵי הָאָדָם
הוּא שְׁפִּינוֹזָה וְהַבֶּעש"ט וְהַמְקֻבָּלִים,
אָדָם שֶׁהוּא הַסֵּפֶר,
פֶּה הַמְּשַׁבֵּחַ מִן הַתְּהוֹם
אֶת צִדְקַת הַשָּׁמַיִם,
פְּרַקְלִיט אוֹ רוֹפֵא שִׁנַּיִם
שֶׁשַׂח עִם אֱלֹהִים בְּאַחַד הֶהָרִים,
אָדָם שֶׁנִּדּוֹן לְלַעַג וּלְקֶלֶס,
לִהְיוֹת תּוֹעֵבָה, הַיְּהוּדִי,
אָדָם שֶׁנִּסְקַל, נִשְׂרַף
וְנֶחֱנַק בְּתָאֵי מָוֶת,
אָדָם הַמִּתְעַקֵּשׁ לִהְיוֹת בֶּן-אַלְמָוֶת,
שֶׁשָּׁב עַכְשָׁיו לַקְּרָב שֶׁלּוֹ,
לַנּצָּחוֹן וּלְאוֹרוֹ הָאַלּים,
מַרְהִיב כְּלָבִיא בַּצָהֳרַיִם.
1967
חורחה לואיס בורחס
(מתוך: במכללה, ירושלים, תש"ס, בתרגום ע.ק.)
עקיבא, איש יקר,
כל כך תודה, מאד מרגש, אם כי טרם הספקתי לקרוא את השיר בקפידה. אני פשוט חייבת לטוס החוצה.
אגיב מחר בהרחבה, גם על הצעתך בבלוג שלי.
שוב המון תודה ויום נפלא.
איריס יקרה,
כן, מחר נשוחח. במיוחד מעוניין אני שנעבוד על נושא הסולידריות. לפני שעתיים, להפתעתי, צמח שיר חדש, כמעט בבת אחת– על אותו נושא.
בורחס, שביקר בארץ, כתב כמה וכמה שירים על ישראל, אבל את זה לא הכרתי.
(וכמובן כתב על היהודים – "שפינוזה", "הגולם")
תרגום יפה ומחוה יפה. מצטרף בשמחה
לברכת ברוכה הבאה לאיריס הנפלאה.
אמיר,
השיר הזה נכתב מייד אחרי מלחמת ששת הימים.בעיניי הוא חזק יותר מכל השירים האחרים, שהם יפים כשלעצמם.אני מתכוון אי-פעם לכתוב על סיפורי בורחס שנושאם הוא היהודי, היהדות… כוונתי לאלה שנכתבו בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.
מורכבותו המדהימה של בורחס באה לידי ביטוי במיוחד בסיפורים הנ"ל.
עקיבא, שני השירים שהבאת ותרגמת. מאד יפים ומעמיקים.
אביטל,
זה נכון, אבל השיר של חיימה דאבאלוס הוא לירי מאד, והשיר של בורחס הוא בעיקר שיר הגותי. בעיניי– שניהם נפלאים.
תודה עקיבא איש נהדר שכמוך ומשורר עדין נפש על התרגום המרגש
ולאיריס הנפלאה כאדם וככותבת כדברי אמיר, אני מצטרפת בברכות.
תודה, מירי, על תגובתך החמה.
היי עקיבא
שיר נפלר חכם. ניראה לי שלתרגם את השיר הזה זה מלאכת מחשבת.
ואיריס
טוב שאת פה.
להתראות טובה
טובה, את צודקת, לתרגם זו מלאכת מחשבת ועוד משהו שקשה להגדיר. תודה על דבריך.
ומזל גדול שמישהם אחרים משבחים את היהודים, כי אנחנו יודעים רק לקטר
מירי,
נכון שאנחנו מומחים בביקורת עצמית מוגזמת, ובאמת אני שמח שבורחס, אדם מורכב מאד, בשיר הזה משבח אותנו בעיקר על מורכבותנו וגם על כושר "הקיטור" שלנו.
לגמרי ישראל
למגיב/ה האלמוני/ת,
הגדרת בצורה נכונה. אסור לנו לשכוח שהפירוש של השם ישראל הוא:"כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל…" (בראשית לב/כט).
איזה שיר לישראל!
מחווה יפה לאיריס המקסימה השבה לכאן.
מה כותרת השיר בספרדית, כדי שאחפש מקור?
תודה, לוסי, על תגובתך החמה. שם השיר בספרדית הוא ISRAEL,ונכתב אחרי מלחמת 6 הימים.
יופי, תודה. חשבתי אולי בספרדית יש לזה שם אחר. הולכת לחפש.
יפה
למגיב/ה האלמוני/ת,
גם אני חושב שהשיר הוא יפה מבחינה אסתטית.
רק לציין שב'זוטא' יפורסם היום שיר אחר על ישראל, אף הוא של בורחס ובתרגומו של קונונוביץ' (אבל משנת 1969).
רונן, היו לי כמה תקלות טכניות. סוף סוף הצלחתי למלא את בקשתכם.
סליחה גדולה על ההשתהות בתגובה, עקיבא יקר, ושוב תודה על ההקדשה המרגשת.
אני קוראת את השיר, ולא יכולה להשתחרר מההרגשה שבורחס היה אולי סלחן כלפינו. על כל פנים, ככה זה נקרא לי.
ובכל זאת, למרות האמור לעיל, השיר הזה קשה לי. לא יודעת ממש למה. אולי בגלל האיזכורים של המוות, והמלחמות, והקרבות.זה כל כך מייאש שזה הדבר הראשון שמתחבר אלינו.
כמה רע היה ויהיה עד שיהיה לנו טוב.
שאלה, בחיי.
שבת נפלאה וטובה במחוזותיך.
איריס יקרה,
אני מבין אותך, השיר אינו מביא פרטים על הדברים הקשים שלנו, על הדברים הרעים שאנחנו, בעיקר בגלל התיקשורת, נושמים יום יום. אני חולם עך עיתון המפרסם בעיקר דברים טובים, שיש בשפע, ואנחנו לא יודעים.
כן, גם אני דואג לעתידנו כמדינה, בגלל זאת הצעתי שנתחיל לגלגל את הנושא של הסולידריות, מלה שיש לה פנים רבות.על הנושא הזה כתבתי שלשום בבלוג שיר בשם "בינתיים" ולא מקרה הוא שלא קיבלתי אפילו תגובה אחת.
אני ממליץ לקרוא גם את השיר של בורחס "ישראל 1969", שהתפרסם ב"זוטא" ביום שלישי שעבר.יש שם דברים מעניינים.
אני מאחל לך המשך קליטה לא קשה, או כפי שאני אומר זאת בצחוק, כששואלים אותי מה שלומך: "סוחבים בעוז".
שבוע טוב!